סוגר תמיכה למעלית סוגר מגולוון מפלדת פחמן

הבטחת כושר נשיאת העומס של תושבת החיישן המגולוונת היא המפתח לתכנון בטוח. השיטות הבאות משלבות סטנדרטים בינלאומיים של חומרים ועקרונות מכניקה הנדסית, והן ישימות בשוק העולמי:

1. ניתוח תכונות מכניות של חומרים

● חוזק החומר: יש להבהיר את חומר התושבת, כגון פלדת Q235 (תקן סיני), פלדת ASTM A36 (תקן אמריקאי) או EN S235 (תקן אירופאי).
● חוזק הכניעה של Q235 ו-ASTM A36 הוא בדרך כלל 235MPa (כ-34,000psi), וחוזק המתיחה הוא בין 370-500MPa (54,000-72,500psi).
● גלוון משפר את עמידות הקורוזיה ומתאים לשימוש ארוך טווח.
● עובי וגודל: מדדו את הפרמטרים הגיאומטריים המרכזיים של התושבת (עובי, רוחב, אורך) וחשבו את כושר נשיאת העומס התאורטי באמצעות נוסחת חוזק הכיפוף σ=M/W. כאן, יחידות מומנט הכיפוף M ומודולוס החתך W צריכות להיות N·m (ניוטון-מטר) או lbf·in (פאונד-אינץ') בהתאם להרגלים האזוריים.

2. ניתוח כוחות

● סוג כוח: התושבת עשויה לשאת את העומסים העיקריים הבאים במהלך השימוש:
● עומס סטטי: כוח המשיכה של החיישן והציוד הנלווה אליו.
● עומס דינמי: הכוח האינרציאלי שנוצר כאשר המעלית פועלת, ומקדם העומס הדינמי הוא בדרך כלל 1.2-1.5.
● עומס פגיעה: הכוח המיידי כאשר המעלית עוצרת בדחיפות או כאשר פועל כוח חיצוני.
● חשב את הכוח המתקבל: שלב את עקרונות המכניקה, הנח את הכוחות בכיוונים שונים וחשב את הכוח הכולל של התושבת בתנאים הקיצוניים ביותר. לדוגמה, אם העומס האנכי הוא 500 ניוטון ומקדם העומס הדינמי הוא 1.5, הכוח המתקבל הכולל הוא F=500×1.5=750 ניוטון.

3. שיקול של גורם הבטיחות

סוגריים הקשורים למעלית הם חלק מציוד מיוחד ובדרך כלל דורשים מקדם בטיחות גבוה יותר:
● המלצה סטנדרטית: מקדם הבטיחות הוא 2-3, תוך התחשבות בגורמים כגון פגמי חומר, שינויים בתנאי עבודה ועייפות ארוכת טווח.
● חישוב כושר העומס בפועל: אם כושר העומס התאורטי הוא 1000N ומקדם הבטיחות הוא 2.5, כושר העומס בפועל הוא 1000÷2.5=400N.

4. אימות ניסיוני (אם התנאים מאפשרים זאת)

● בדיקת עומס סטטי: הגדלה הדרגתית של העומס בסביבת מעבדה ומעקב אחר המאמץ והעיוות של התושבת עד לנקודת הכשל הסופית.
● תחולה גלובלית: בעוד שתוצאות הניסוי מאמתות את החישובים התאורטיים, עליהן לעמוד בדרישות רגולטוריות אזוריות, כגון:
● EN 81 (תקן מעלית אירופאי)
● ASME A17.1 (תקן אמריקאי למעליות)